מדברים על המון פערים בתוך החברה, פערי מעמדות, פערי שפה ופערי מגדר, פערים של דעות פוליטיות, אבל אחד הפערים הנוכחים בחיינו והשולטים בחלק גדול מהיחסים שלנו הוא הפער שבין ילד למבוגר. כל בנאדם חווה את זה מתישהו. גם כילד וגם כהורה. לחיות או לשתף פעולה עם בני אדם שתפיסת העולם שלהם שונה לחלוטין משלך. לעיתים מנוגדת יכול להיות אתגר לא פשוט.
משפחה היא דוגמא לגוף רב גילאי המתפקד יחד, מלא באהבה ובחיבור אבל לעיתים קרובות גם במתחים. אגב זו לא הדוגמא היחידה. בכיתה למשל הפערים האלה גם מתקיימים, כמו גם בקבוצות.
הופעת פלייבק היא אירוע העוסק במהותו בחיבור ובהקשבה. בעצם ההקשבה לסיפור של האחר ובצפיה בהצגת הסיפור אני למד את השקפת העולם של הצד השני מצד אחד, והמספר יכול להשתחרר קצת מעול הסיפור שלו. למעשה עבור משפחה הופעה יכולה להיות אירוע רב ערך ומשמעותי, בזכות היכולת של הפלייבק לשבור מחסומים ולקרב אנשים דרך סיפור אישי והקשבה.
אז איך זה בעצם עובד באירוע רב גילאי? הרי כקהל, לילדים יש צרכים מסוימים ולמבוגרים יש צרכים אחרים. הופעה מול ילדים דורשת סוג של פשטות ובהירות ואילו הופעה למבוגרים דורשת תחכום וקריצות. מה ניתן לעשות?
התשובה היא היברידיות, במובן המשלב של המילה. אנחנו כמאלתרים מכווננים כל הזמן לשתי השכבות הללו. מצד אחד לייצר ענין ובהירות דרך דימויים פשוטים עבור הילדים, ומצד שני לתקשר עם קהל המבוגרים על ידי הוספת מימד אירוני מסוים להצגה. מעבר לכך, הדגש שלנו בהופעה כזו בעיקר בהנחיה הוא על הקשבה לסיפורים משני הצדדים.
הופעת פלייבק לקבוצה רב גילאית יכולה לחדד את הקשב שבתוך המשפחה/קבוצה ולגרום לכל צד להבין יותר טוב את הצד השני. וחוץ מזה, זה פשוט כיף.
הופעת פלייבק רב גילאית באה לשקף ולהקל מתחים, וגם לחבר ולגרום לשני הגילאים להנות יחד. להקשיב לעצמם מחד ולאחר מאידך ולהתגבש ולהתרכך יותר כמשפחה או ככיתה.