!תיאטרון פלייבק - זה מגבש

מאת: ערן בן צבי

שלום, V.I.Play, במה אפשר לעזור?

שלום, אני מארגנת ערב הווי לעובדים בחברה שלנו אבל יש לי בעיה.

מה הבעיה?

יש הרבה עובדים חדשים בחברה ואני רוצה לקרב אותם לוותיקים, לגבש אותם כקבוצה אחת. מצד שני, אני רוצה שהם יהנו בערב ולא ירגישו שמעבירים אותם "טירונות" גיבוש…

אנחנו מקבלים הרבה פניות בליווי החשש המתואר בשיחה שהובאה כאן. התשובה שלנו היא תמיד זהה - "הגעתם למקום הנכון!".

בואו נתחיל מהסוף - בהופעת פלייבק, בכל(!) הופעת פלייבק יש אלמנט מגבש.

כדי להבין מדוע יש צורך לפרק את מרכיבי ההופעה ולראות איך הם משפיעים על תהליך הגיבוש המתבצע בהצטברות שלהם לכדי הופעה שלמה.

בסיס ההופעה הוא כבר אלמנט מגבש - קבוצה של אנשים יושבים ביחד, כתף אל כתף, וצופים במשותף בהופעה שבמהלכה הם צוחקים, מופתעים, מתרגשים וכל זה - ביחד. זאת אחת הסיבות העיקריות שאנחנו מקפידים שבהופעות שלנו הקהל יישב פרונטלית, מול הבמה, ולא מסביב לשולחנות למשל.

התנאי הבסיסי לסיפורים שאנחנו שומעים בהופעה הוא שהסיפור יהיה אישי - המספר הוא חלק מהסיפור ולא מספר על משהו שקרה למישהו אחר.

זהו פורמט שיוצר אינטימיות מאוד גדולה. גם אם הסיפור הוא על מקום העבודה שאותו כל הקהל מכיר, עדיין הוא זוכה "לראות" את מקום העבודה דרך עיניו של המספר ושומע על החוויה האישית של המספר שם.

גם אם אתה לא מהמספרים אלא יושב בקהל וצופה, אתה עדיין מנהל דיאלוג פנימי עם מי שמספר -

לפעמים עוברת המחשבה - "אני רואה אותו כל יום בעבודה ולא ידעתי שהוא אדם כל כך מעניין."

ולפעמים המחשבה - "איזה קטע, מה שהוא סיפר עובר גם עלי!"

אחרי הסיפורים מגיעים ה"שיקופים" - הקטעים המאולתרים של השחקנים על סמך הסיפור.

קבוצת פלייבק טובה (וכמובן ש V.I.Play היא קבוצה מצויינת (: ) יודעת להקשיב לסיפור אבל גם לשמוע את מה שלא מסופר, מה ש"מתחת למילים". כשהשחקנים עולים לשיקוף הם לא ממחיזים את הסיפור (הרי שמענו אותו כבר) אלא חושפת רבדים ונושאים עמוקים שחבויים בו. יכול לעלות לבמה מספר שמאופיו "חסכן" במילים ובשיקוף לוקחים את הסיפור הדל לכאורה וחושפים בו שלל נושאים, תחושות וחוויות.

לאחר הסיפור והשיקוף שבא אחריו, הקהל זוכה להיכרות מעמיקה עם המספר ועולמו הפנימי (ולפעמים גם המספר זוכה להכיר צדדים בעצמו שלא היה מודע אליהם).

בהופעה יש לפחות 8 אנשים שמספרים סיפורים (קצרים וארוכים) וכל הקהל מקבל הזדמנות לשתף רגעים קטנים מחייו. התוצאה היא שלאחר שעה וחצי, אותם אנשים שהיוו את הקבוצה שישבה ביחד וצפתה במופע, מכירים אחד את השני הרבה יותר וסקרנים לגלות עוד ולתקשר יותר אחד עם השני.

וכל זה - בלי לומר פעם אחת את המילה "גיבוש" במהלך ההופעה!

פה אנחנו חוזרים לשיחה שאיתה התחלנו את המאמר. היופי בהופעת תיאטרון פלייבק הוא שהעיקר זה המופע המהנה, מצחיק עד דמעות ומרגש באותה מידה. פעולת הגיבוש מתבצעת כמעט "על הדרך", בלי לשים לב אבל היא עוצמתית ונמשכת גם זמן רב לאחר שהמופע הסתיים.

V.I.Play

מחכים לשמוע את הסיפור שלכם...